מעין אהבה אותי. אהבה אמיתית. אהבה כנה, יפה.
אהבה שאתה נותן רק למי שבאמת קרוב אליך. רק למי שאתה באמת אוהב.

מעין הצחיקה אותי כל כך הרבה פעמים. לא יהיה אפשר לספור.
מעין גרמה לי להרגיש פליאה, וסקרנות וכמיהה ליופי.
והיא הביאה לי כוחות להילחם על מה שהייתי צריך להילחם עליו... והיא דאגה לי. לפעמים כמו שאחות גדולה דואגת, לפעמים כמו שאחות קטנה דואגת...
והיא גרמה לי להרגיש שיש לי למי לפנות. שתמיד יש לי את הגב שלה.
שהיא תמיד תהיה שם בשבילי. והיא תמיד הייתה...

אם היא הייתה פרח, היא הייתה פורחת מתי שמתחשק לה, והפריחה תמיד הייתה יפה. אם היא הייתה השמש, היא אף פעם לא הייתה מפסיקה לזרוח.
אם היא הייתה הגשם, הוא היה עדין. אם היא הייתה דג, היא לא הייתה מפסיקה לקפוץ מהמים. ואם היא הייתה נהר היא הייתה סוחפת אותך ובועטת אותך מהמקום שלך למקום אחר.

יש בעולם חור ענק בצורה של מעין. חור של כל הדברים שהיא לא תעשה.
אבל בכל אחד מאיתנו שפגש אותה יש קצת מעין. חלק קטן בתוכנו הוא מעין.
גם אם פגשת אותה לשנייה, מעין בוודאות השאירה משהו.
והחלקים של מעין שיש בתוכנו, ביחד, הם הרבה הרבה יותר גדולים מהחור שיש עכשיו בעולם.
אני קורא לכל מי שיש לו חלק קטן של מעין להשתמש בו. להשתמש בו בחיים.
נמלא לאט לאט את החור...

מעין. לעולם האהבה שלי אלייך לא תיפסק.
אני נפרד ממך. אבל אני לוקח את החלק הזה איתי הלאה.

תודה לך, מעין.